כלבי עזר או כלבי תרפיה הם כלבים המחונכים לעזור לאנשים בוגרים או לילדים עם צרכים מיוחדים ומוגבלויות פיזיות שונות. הכלבים תורמים לנו בשלושה רובדים: הם חברים השמחים להימצא בחברתנו. הם אוהבים אותנו ומקבלים אותנו בדיוק כפי שאנחנו. הם יכולים להעניק לנו עזרה פיזית למוגבלויות שונות. הם מהווים גשר וחיבור לחברה שמסביב. כלבי עזר יכולים לבוא לעזרת אנשים עם נכויות שונות כולל עזרה כמו: הבאת חפצים שונים, הרמתם מהרצפה, הדלקה וכיבוי אורות או מכשירים שונים אחרים כגון מחשב, , פתיחה וסגירת דלתות ועוד. ישנם כלבים המחונכים לעזור לכבדי שמיעה או חרשים על ידי התרעה או הסבת תשומת הלב של החרש לרעשים שונים, קולות או קריאת שמו. כלבי תרפיה יכולים לעזור לילדים עם מוגבלויות שונות. למשל לילדים עם אוטיזם ליצור קשר עם האנשים שבסביבתם הקרובה, ולעזור להם ללמוד מיומנויות חברתיות שונות. הכלב מביא אתו שמחה, חברה ואושר. עוד פרטים בדף הפייסבוק שלי : חינוך כלבים וגורים בגישה חדשה וחינוך כלבי שירות ותרפיה-kelev.net מוזמנים מכל הלב ליצור קשר בכל שאלה או עניין!
מי שחושש מכלבים עלול לחוות כל טיול יומי כסבל. הגבול הזה אינו חד כל כך. פחד מכלבים כשלעצמו אינו דבר בעייתי. אני עצמי חיה עם כלבים, ובכל זאת יש מצבים שבהם אני חוששת – למשל כאשר אני נתקלת בכלב תוקפני ללא בעלים. מידה מסוימת של זהירות היא טבעית ואף מועילה. ומתי מדובר כבר בפוביה? כאשר הפחד אינו רציונלי ואינו עומד ביחס למצב בפועל. למשל כאשר משפחה נמנעת ממסעדה משום שבקצה השני של החדר שוכב כלב רגוע ברצועה שאינו מהווה כל סכנה. זה כבר מצב של פוביה. לעומת זאת, זה בהחלט הגיוני להתרחק מכלב שנראה תוקפני. לכן ההבחנה אינה תמיד פשוטה. לפחד יש תפקיד הגנתי חשוב מבחינה אבולוציונית. מערכת האזעקה הפנימית שלנו סורקת כל הזמן את הסביבה ומתריעה כאשר משהו נראה מאיים. כלבים הם צאצאים של זאבים, ולכן המוח האנושי מכוון מלכתחילה לזהות בהם פוטנציאל לסכנה. מערכת האזעקה מעבירה את המידע, ובדרך כלל מתבצעת גם הערכה: האם באמת קיימת סכנה או לא. אצל אנשים הסובלים מפוביה, שלב ההערכה הרציונלית כמעט שאינו מתרחש. מדוע? מפני שהרגעה מתרחשת רק כאשר אדם חווה בעצמו ששום דבר לא קרה. מי שנמנע תמיד ממפגש עם כלבים אינו זוכה לחוויה הזו, ולכן המוח לומד באופן לא מודע: הבריחה הייתה הכרחית. כך הפחד מתקבע. הימנעות דווקא מחזקת את הפחד, כאשר ילד או מבוגר שמפחדים מכלבים נמנעים שוב ושוב ממפגש עם כלבים, המוח שלהם לומד דבר אחד: הבריחה הייתה הכרחית. לעומת זאת, כאשר אנו חווים בהדרגה מפגשים בטוחים עם כלבים, המוח לומד מידע חדש: רוב הכלבים אינם מסוכנים. גם אנשים שחוו חוויה שלילית עם כלב לא חייבים לפתח פוביה, יש ילדים שלא ננשכו מעולם ויש להם פוביה מכלבים ויש כאלו שכן ננשכו ולא פיתחו פחד מכלבים. אני בעצמי ננשכתי הרבה פעמים ובכל זאת אין לי פוביה מכלבים. זה מפני שלא רק האירוע עצמו חשוב, אלא גם המשמעות שאנו נותנים לו. אם ילד מסוגל להבין את הסיטואציה – למשל: “משכתי לכלב בזנב בזמן שישן והוא נבהל” – הוא לא לומד שכלבים מסוכנים באופן כללי. הוא לומד שהתנהגותו הייתה בעייתית. הכול תלוי בפרשנות. אם האירוע נתפס כתקלה חד־פעמית, נשארת בדרך כלל רק זהירות מסוימת. עם כל מפגש חיובי חדש הביטחון חוזר בהדרגה. זה דומה לנפילה מאופניים: בהתחלה נזהרים יותר, אך כאשר לא קורה דבר רע, האמון חוזר. המוח מסווג את הנפילה כחריג. איך הורים יכולים להשפיע על פחד של ילדים? ילדים רגישים מאוד לתגובות של ההורים שלהם. גם כאשר ההורה אינו אומר דבר, הילד יכול להבחין במתח, בהתרחקות או בהגנה יתרה. לדוגמה: • מעבר לצד השני של הרחוב כאשר מופיע כלב • הרמת הילד במהירות • תגובה מתוחה או מודאגת התנהגויות כאלה עלולות להעביר לילד את המסר שהכלב מסוכן. יש כמה עקרונות חשובים לעזור לילד שמפחד מכלבים? לא ללחוץ על הילד להתקרב, לחץ עלול דווקא לחזק את הפחד. להתקדם בהדרגה, תחילה לצפות בכלב מרחוק, לאחר מכן לעמוד קרוב יותר, ורק בהמשך ליצור מגע אם הילד מרגיש מוכן. אפשר ללמוד להבין התנהגות של כלבים, ידע עוזר להפחית אי-ודאות. למשל: • רחרוח הוא התנהגות רגילה • כשכוש בזנב אינו תמיד סימן למשחק • כלב שמתרחק רוצה מרחב וכמובן ליצור חוויות חיוביות קטנות, מפגשים נעימים עם כלבים רגועים יכולים לשנות בהדרגה את תחושת הביטחון. מתי כדאי לפנות לטיפול? כאשר הפחד מתחיל לנהל את חיי היומיום ומגביל לא רק את האדם עצמו אלא גם את סביבתו. כיצד נראות פגישות טיפוליות ? תחילה מנסים להגדיר במדויק ממה בדיוק מפחדים. רבים אינם מודעים לכך שהפחד שלהם מתמקד בעיקר בציפייה לנשיכה. אזור הראש והפה של הכלב נתפסים כמאיימים במיוחד, ולכן אנשים רבים נוגעים בכלב דווקא מאחור – הרחק מהפה. אלא שלכלב זה דווקא לא נעים, משום שהוא אינו רואה מה קורה מאחוריו ועלול להיבהל ולהסתובב בפתאומיות. החשיפה נעשית בהדרגה. אנחנו מדרגים מצבים לפי רמת הפחד, מתרגלים תחילה במצבים שהכי פחות מאיימים. הכי מפחיד בדרך כלל כאשר הכלב כבר אינו קשור. חוסר השליטה – האפשרות שהכלב יתקרב – הוא עבור רבים הגורם המפחיד ביותר. מה מטרת הטיפול: לאהוב כלבים? לא בהכרח. המטרה היא להיות מסוגלים להימצא ליד כלב מבלי לחוות פחד. וכמובן שגם יש כאלו שלומדים לאהוב כלבים ואפילו משלבים יום אחד כלב בחיים שלהם...
